שימוש מחשבים - פתרון הקסם לאפקטיביות הוראת המתמטיקה

דברים רבים בעולם קשורים במתמטיקה ויש ה"הסכמה" שזהו מקצוע "חשוב".
כל שנה כאשר אני ממיינת את התלמידים לרמות השונות אני מקבלת אינסוף פניות של הורים ותלמידים לשבצם ברמה גבוהה יותר, לתת להם הזדמנות להוכיח את עצמם, הסברים שחוזרים על עצמם שהמורה בחטיבה לא הייתה מספיק טובה וההורים פיספסו את הרגע.
בקיצור אני מבלה כמעט כל ערב להרגיע הורים מודאגים שחוששים שעתיד ילדם חתום. התחושה שלי אחרי השיחות הארוכות שהורים ותלמידים כאחד חושבים שעתידם תלוי על הצלחתם בלימודי המתמטיקה.
נשאלת השאלה האם אכן זהו מקצוע כל כך חשוב ואם כן איך אפשר לגרום לילדים לא לאבד עניין בו בגיל כל כך צעיר?
בחיפושי אחרי תשובות שמעתי את הרצאתו של קונרד וולפארם. טענתו היא שהמתמטיקה שאנחנו מלמדים בבית הספר היא מתמטיקה חישובית , משעממת ולא רלוונטית למתמטיקה שקשורה לעולם האמיתי. לטענתו יש עניין הולך ופוחת בלימודי המתמטיקה ומצד שני העולם שלנו הוא יותר מדיד וכמותי.
התשובה שלו לבעיה ההיא שימוש במחשבים. המחשבים יאפשרו ללמד תוך ניתוק מביצועים חישוביים. לטענתו מה שנלמד היום בבית הספר זה יישום של הליכים על בעיות שהם לא באמת מבינים, חסרי תועלת מעשית כי מחוץ לכותלי בית הספר הכל נעשה בעזרת מחשבים. לטענתו בעזרת מחשב התלמיד רוכש אינטואיציות וניסיון ואנו יוצרים אדם אשר מסוגל לחוש מתמטיקה אינסטינקטיבית.
מסורתית אנחנו מלמדים בבית הספר לפי תוכנית לימודים אשר נבנית לפי דרגת הקושי של החישובים כשבעצם צריך לשנות אותה לפי דרגת הקושי של הבנת הרעיונות והמושגים.
הצעתו היא שינוי קיצוני ומעבר ללימוד מתמטיקה מבוססת מחשב. לטענתו אפשר יהיה ללמד מתמטיקה ברמה גבוהה ,קהל יעד של הרבה יותר תלמידים והם אף עשויים להנות מחווית הלימוד שלהם.
ללא ספק הרעיון הוא רעיון רדיקלי. הוא בעצם דורש שינוי מהיסוד של תפיסת לימודי המתמטיקה בבית הספר. אין לי ספק שאנחנו מלמדים את התלמידים אין סוף נושאים לא רלוונטיים לעולם שלהם ואני גם מסכימה עם הרעיון שאין צורך להתעסק עם חישובים כשאין סיכוי שמשהו אי פעם יחשב משהו ללא עזרת מחשב. פיתוח חשיבה ואינטואיציות הם בעייני חשובים מעוד משוואה שתלמיד יפתור.
ללא ספק שמתמטיקה שהיא המלכה והמשרתת של כל המדעים . יש צדק בדאגה של ההורים להצלחת ילדם במקצוע . אבל קשה מאוד ללמד מקצוע רק מתוך ידיעה שהוא חשוב. צריך לגרום לו להיות מושך ואטרקטיבי. מגיל צעיר תלמיד צריך לחוש את תרומת לימוד המקצוע לידע שלו ולפיתוח החשיבה שלו. ולכן אני לא בטוחה אם צריך להקצין להצעתו של וולפארם אבל כן אני מסכימה שיש צורך בתוכנית לימודים מחודשת ושונה לחלוטין המותאמת לעולם בו אנו חיים היום עם הטכנולוגיות שלו.

http://www.ted.com/talks/conrad_wolfram_teaching_kids_real_math_with_computers.html

תוכנת גיאוגברה (geogebra)

לא מעט עסקתי השנה בחיפושים אחר כלים טכנולוגיים אשר יאפשרו לי לשלב את התקשוב בהוראה.
אחת מהתוכנות אליה נחשפתי במהלך חיפושי ברשת היא תוכנת גיאוגברה.


http://www.geogebra.org/cms/iw

הגיאוגברה היא תוכנה חינמית, ייעודית להוראה המשלבת גאומטריה, אלגברה ופונקציות.
התוכנה עוסקת בגאומטריה, אלגברה, וקטורים, חדו"א וגאומטריה אנליטית.
התוכנה מתורגמת לעברית.
העבודה עם התוכנה מקלה על יצירת שרטוטים ותורמת לחקר ולידע מתמטיים.
התוכנה ממחישה לתלמידים מקצוע שהוא מדעי מופשט ומקלה מאוד על המורה להסביר נושאים שמאוד קשים להבנה תאורטית.

החסם הגדול שלי ביצירת שיעורים מתוקשבים הוא הכתיבה המתמטית והשרטוטים אשר גוזלים בדרך כלל זמן רב. על מנת ללמוד את התוכנה יש אינסוף אתרי הסבר ודוגמאות ברשת, אשר אפשרו לי בקלות רבה לתרגל את השימוש בה ופתחו בפני אפשרויות רבות.
בנוסף לכך יש גם הרבה מאוד שיעורים מוכנים בנושאים שונים המדגימים את דרכי העבודה עם התוכנה והועלו לרשת.

נראה לי כי השלב הבא הוא הקמת מאגר שיעורים מוכנים על פי נושאים . כל מורה שיצור שיעור יוכל להעלות אותו למאגר ואז המאגר יהיה פתוח בפניו לשימוש.

תוכנית ההתנתקות

שעות על גבי שעות אני יושבת מול המחשב על מנת לנסות לשלב יותר ויותר אמצעים טכנולוגיים בהוראה.
במקביל לא פעם אני נתקלת בכתבות המדברות על "מרד טכנולוגי". כתבות המדברות על השתלטות הטכנולוגיה על חיינו ועל הניסיונות להתנתק.
ברור שאי אפשר להתנתק מהחידושים שמציע לנו העולם המודרני אבל האמת שיש ליצור איזון.
כמו כל דבר טוב צריך לשים גבולות ,אבל ללא ספק אי אפשר לחזור לעולם הישן , בשום תחום כולל ההוראה.
כנראה שזו תורה שלמה העומדת בפני עצמה איך מציבים את הגבול.
חזרנו ללימודים ושוב מתחילות המלחמות הבלתי פוסקות עם התלמידים, לא להשתמש בטלפונים בזמן השיעור. זו מלחמה בלתי פוסקת . איך תלמיד יכול להיות מרוכז בשיעור כשהוא מחובר לטלפון שלו בלי הפסקה.
כסטודנטית אני יושבת וצופה בשאר הסטודנטים שלומדים איתי, הטלפונים על השולחנות וכולם משתמשים בהם ללא הפסקה.
הפייסבוק שהשתלט על חיי החברה של כולנו משמש גם כפלטפורמה מצויינת ללמידה. מצד שני התלמידים יושבים ללמוד בבית מחוברים לחיי החברה שלהם בפייסבוק ומנסים לעשות הכל בבת אחת.
כאשר מציעים להם להתנתק לזמן קצר הם לא מסוגלים....זו ממש התמכרות.
לכן אני חושבת שצריך לחשוב לא רק איך משלבים אלא גם איך מאזנים. כנראה שכמורים גם את התפקיד הזה נאלץ לקחת על עצמנו.
ושאלה למחשבה- אולי כדאי להכניס לתוכנית הלימודים שלנו איך מתמודדים עם הבעיה?


ttp://www.mako.co.il/digital-weekend/Article-99e6cc9f7647931006.htm&sCh=7d61bdd9ccbc4310&pId=1471243973&Partner=mw

שנה חדשה בפתח

עוד שנת לימודים עומדת להפתח עוד יומיים.
במה שנה זו תהיה שונה מקודמתה?
 אני מתחילה השבוע את שנתי ה-24 כמורה למתמטיקה. כל שנה שונה מקודמתה. כל שנה היא אתגר חדש.
בתחילת דרכי כמורה הייתי עסוקה ללמוד איך "מחזיקים" כיתה . איך להעביר את תוכנית הלימודים כך שהתלמידים יתעניינו ויבינו. בהמשך עברתי ללמד 4 יח"ל והיה לי אתגר חדש. ללמד נושאים חדשים , קשים יותר ומפגש עם תלמידים שונים , יותר  הישגיים , נוכחים בשיעורים. תלמידים שרוצים ללמוד. עם השנים התחלתי ללמד 5 יח"ל . שוב אתגרים חדשים. נושאים מעניינים ועבודה עם התלמידים האיכותיים ביותר שיש. במקביל אני תמיד מלמדת גם כיתות עם תלמידים קשים וחלשים כך שאף שנה לא הרגשתי שנמאס לי ואני רוצה לעשות משהו אחר. אני באמת קמה כל בוקר והולכת לעבודה בשמחה. אני רואה בהצלחת התלמידים הצלחתי ונהנית מכל שינוי קטן שאני מצליחה לחולל.
השנה אני מרגישה קצת אחרת.
אחרי כמעט שלושה סמסטרים אני מרגישה שאני עוברת תהליך. אני יודעת מה לא תקין בהוראה שלי .אני חייבת לשפר את היכולת שלי ללמד אחרת. אני מוטרדת מהקושי הצפוי לי. אני מודעת שאין תוכנית תקשוב לאומית  בתיכון. יש רק שני לוחות חכמים בבית הספר. אין כמעט כיתות עם מקרן ואחרי עבודת חריש עמוקה אין גם הרבה חומרים מוכנים.
אני מודעת לקשיים אבל אני יודעת שהשיעורים שלי יהיו שונים.
צעד אחרי צעד אני אחולל את השינוי אצלי ואולי בדרך יצטרפו עוד כמה.

"הניסיון איננו מה קורה לאדם, אלא מה שהאדם עושה עם מה שקורה לו"

 אלדוס לאונרד האקסלי

שנת לימודים פוריה לכולנו

תקשוב כהשתלבות

באזור חיפה והצפון החלו בתוכנית חלוקת מחשבים לילדים עם צרכים מיוחדים, אשר הוריהם אינם יכולים לאפשר זאת כלכלית. התוכנית היא לחלק מחשבים עם התאמה אישית למוגבלות הספציפית שיש לילד.

ההישגים הראשונים מעודדים והתקווה היא שהתוכנית תתרחב לשאר חלקי הארץ.

התוכנית היא בשילוב של מספר גורמים : משרד החינוך המאבחן את הצרכים, פרויקט מחשב לכל ילד, פר"ח שמפעילה חונכים, מט"ח,אילן.

אין ספק שפרויקט כזה הוא מבורך. המחשב שתורם ללמידה לכל תלמיד ללא ספק יכול לעזור לילדים עם צרכים מיוחדים, לא רק ללמוד אלא גם להשתלב בחברה. מאוד מעודד לשמוע שהרעיון הוא לא רק לספק את המחשב אלא גם חונך שיעזור ויתמוך וידריך את הילד בשימוש במחשב. אני חושבת שהקמת מערכת תומכת חשובה יותר מחלוקת המחשבים עצמם. מאחר והילדים שזכו למחשבים הם כאלו ממעמד סוציו-אקונומי נמוך לא מספיק לחלק את המחשב יש צורך בחניכה ותמיכה תכנית. ללא ספק ,מחמם את הלב לדעת שהוקם פרויקט שלוקח בחשבון את כל האספקטים מעבר לרכישת המחשב.

חינוך מתקדם הצעת חוק ספרי לימוד דיגיטליים עברה בוועדת שרים לעינייני חקיקה:

הצעת חוק של ח"כ עינת וילף תחייב כל מוציא ספר לימוד מודפס להציע גם גירסא דיגיטלית לשימוש התלמידים.
ללא ספק אנחנו מתקדמים קדימה.
מעבר למטרת החוק להאיץ את המעבר לשימוש בספרים דיגיטליים בבתי הספר אני רואה בזה תחילתו של עידן חדש. ללא ספק המעבר לא יהיה ביום אחד וגם לא בשנה אחת אבל זהו צעד קטן ומשמעותי לשינוי גדול לא רק בדרכי ההוראה , כפי שמחייבת תוכנית התקשוב אלא אלא עוד שינוי מבורך אצל התלמיד עצמו.

מורה יוכל לבחור יותר מספר לימוד אחד ולא יהיה מוגבל לספר שכבר נרכש. אפשרי יהיה לשנות את הספרים משנה לשנה, מה שלא מתאפשר היום. אפשר יהיה לעדכן את הספרים ואת תוכניות הלימוד בקלות רבה יותר. כל זאת מעבר ליתרונות של הספר הדיגיטאלי שמאפשר למורה להציג כל תוכן שנחוץ לו בזמן שיעור על הלוח, מאפשר לתלמיד בזמן העבודה להגדיל חלקים , לסמן וכו.

נחמד גם יהיה לראות תלמיד הולך לבית הספר עם תיק במשקל שפוי.

הבעיה היחידה בעיני שהיא עשויה להיות פשוטה אם יציעו לה פתרונות. עדיין טבלאט הוא לא זול ולא בהשיג ידיו של כל הורה. אמנם אפשר יהיה עדיין לעבוד עם ספר רגיל ,אבל כפי שאני מכירה את תלמידינו היקרים הם יפעילו לחץ לא קטן על ההורים כדי להיות מעודכנים. זוהי לא רכישה חד פעמית כי זהו מכשיר שמתחדש ומתעדכן, שלא לדבר על מתקלקל , נגנב או אובד. לכן זו לא תהיה הוצאה חד פעמית עבור ההורים.

לדעתי לא מספיק להעביר הצעת חוק שתחייב את המוציאים לאור להוציא ספרים דיגיטליים אלא צריך לחשוב איך למזער את ההוצאה הכלכלית להורים. ישנן פתרונות כמו לחייב שימוש בדגם מוזל מסויים או לקיים רכישות מרוכזות בבתי הספר ובטח גדולים וטובים ממני יכולים לחשוב על פתרונות יצרתיים על מנת שהספר הדיגיטלי יהיה נגיש ובר השגה עבור כל תלמיד .

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3524662,00.html

ללכת שבי אחריו......

היום בהרצאתה של דר ליאת אייל למדנו על שילוב סרטונים בהוראה.
שילוב של סרטונים בהוראה מגרים מעוררי סקרנות, ממחישים , מחדשים מוציאים מהקופסא.
אדגר דייל חקר את כניסת הטלביזיה להוראה. הוא יצר מדרג של פעילות שהמורה מבצע בתוך ההוראה שלו "חרוט ההתנסות של דייל". בתחילה יש מידע באמצע מיומנויות קוגניטיביות ובסוף הפעלה - פעילויות מוטוריות.
הוא הציג אותם מנקודת מבט המורה ואח"כ מנקודת מבט של התלמיד.
הוא נתן לתלמידים ללמוד חומר מסוים בכל דרך שהוא בחן. לאחר שבועיים הוא בדק מה מידת הזיכרון. אחרי שבועיים התלמידים הראו שבהתנסות ישירה או תכנון התנסות הם זכרו טוב יותר. ככל שמעורבות התלמיד בתהליך הלמידה הוא זוכר טוב יותר,כאשר הלמידה מופשטת יותר זוכרים פחות.לא מספיק רק להתנסות אבל כן צריך לזמן סביבת למידה שיש בה התנסות.
סרטים הם לא התנסות אישית אבל הם עדיין מעוררים את הזכרון.
שילוב הסרט בהוראה חייב להיות משולב עם מטלה כי זה משנה את מיקוד הצפייה של התלמידים.
כתלמידה בעצמי אני חייבת לציין שהשיעור לא חידש לי . כל שיעור שלמדתי במכללה ושולב בו סרטון הוסיף לשיעור ערך מוסף לא רק לתהליך הלמידה שלי ויעילותו אלא הוסיף גם עניין לשיעור.
מאחר וזמן רב לא הייתי תלמידה וראיתי כמה סרטונים מוסיפים לעניין שלי, תורמים לריכוז ומשאירים עלי רושם לזמן רב, אני משקיעה עכשו זמן רב למציאת סרטונים הקשורים לתוכנית העבודה שלי.

דיכוי היצירתיות במערכת החינוך

שמעתי את ההרצאה של קן רובינסון המדבר על דיכוי היצירתיות במערכת החינוך.
טענתו היא שהדור המחנך שולל את היצירתיות ואת האפשרות הלגיטימית לעשות טעויות. טעויות הן למעשה הפיתוח של החשיבה שלנו כאינדיבידואלים. ניסוי ותהייה מבלי שמישהו יגיד שזה לא טוב, הוא זה שמפתח את החשיבה ואת היצירתיות של הלומד.


במקום להגיד שלילד יש בעיה בלימודים, צריך לראות אולי בכלל יש לו כישרון אחר ,להיות נגן או רקדן לדוגמא. מערכת החינוך כל כך מנסה להתאים את הלומד לכללים שלה, לתשובות הנכונות, לשעות שמותר לשבת ולשעות שמותר לזוז. כל מי ששונה הוא עם מוגבלות שצריך לטפל בה בין עם תרופות או אחרת, ואם תלמיד לא מצליח להתאים את עצמו הוא יוצא מהמערכת הרגילה עם כל ההשלכות על דימויו העצמי.


לימוד מקצועות ה"מיין סטרים" עשוי להיות לחלק גדול מהתלמידים מדכא ואף שולל כליל את זהותם ואופיים. גם תלמיד מוצלח לפי כל הקריטריונים על פיהם אנו בוחנים תלמיד היום, יתכן ואם היינו מפתחים את היצירתיות שלו היה מגיע למקומות אחרים לגמרי. 


רובינסון טוען שיש אינפלציה בלימודים האקדמאים והדור המחנך הנוכחי לא מסוגל לראות כיצד יראה העולם בעתיד, עולם בו תואר אקדמי אינו בהכרח המפתח להצלחה בחיים. האינטיליגנציה היא דינמית ויצירתיות מאפשרת לראות דברים אחרת. הופך אותך לרב משימתי .תכונות לא פחות חשובות להצלחה בחיים. 


בלימודים שלנו אנו מדברים כל הזמן על שינוי. להתאים את עולם החינוך לעולמו של "הילד החדש", "הילד הדיגיטלי". בעצם, אנו לא נותנים את הדעת לשינוי נוסף שחייב לחול במערכת החינוך וזה פיתוח היצירתיות של הילד שאולי בעצם רובינסון צודק וזה המפתח להצלחה בעתיד.

http://www.ted.com/talks/ken_robinson_says_schools_kill_creativity.html

מבחן המבחנים?????????

יום לפני הבגרות במתמטיקה ובעיתונות יש אין סוף כתבות אשר עוסקות ב"מבחן המבחנים". מביעות את פחדם של התלמידים.

כל שנה אני  קוראת שוב את הכתבות וכועסת .
כועסת כי התקשורת בחרה מבחן שאכן קשה לתלמידים ומנפחת את העניין למיימדים כאלו שאם הייתי היום תלמידה לפני בחינת בגרות בטוחה שזה היה משפיע עלי .....

כמובן שזו לא הסיבה האמתית לכעס. הסיבה האמתית היא שהכתבות כל שנה מעוררות בי מחשבות  לגבי ה"אני המאמין" שלי כמורה . אני מאמינה  שלא כולם צריכים ללמוד ולהיבחן בבחינת הבגרות במתמטיקה.  אם החליטו מקבלי ההחלטות שכולם צריכים ללמוד , יש למצוא תוכנית שתקרב את התכנים לעולמם הפנימי של התלמידים. להתאים את תוכנית הלימודים גם לרמות נמוכות יותר כי אחרת המבחן באמת הופך למפלצתי.

מזה מספר  שנים שאני מגישה תלמידים לבחינות בגרות ברמות 3 4 ו5 יח"ל במתמטיקה.
ברור שגם בתוך הרמות השונות יש שונות של תלמידים.  כשמדובר בתלמידי 4-5 יח"ל אם הם לא מסוגלים לעמוד ברמה הנדרשת יש להם לאן לעבור ולהקל על עצמם. הבעיה האמיתית היא תלמידי 3 יח"ל.

ב3 יח"ל לומדים תלמידים מצוינים שעושים את בחינת הבגרות בלי שום בעיה אבל יש קצה שני של לא מעט תלמידים שנאלצים להתמודד עם כישלון אחר כישלון וברור להם ולי שלא משנה מה נעשה בגרות במתמטיקה להם לא תהיה.
נשאלת השאלה למה לתסכל כך תלמידים. הרי לא באמת כולם זקוקים למתמטיקה בהמשך חייהם.

משהו פעם ישב וחשב מה מקצוע כזה עושה לבטחון העצמי, הערכה עצמית, אמונה ביכולת של אותו תלמיד? איזה רווח משני יש בקביעת מקצוע כמקצוע חובה ? חילקו אותו לרמות אך עדיין הותירו מספר לא מבוטל של תלמידים שאיש לא נותן עליהם את הדעת.

הפתרון יכול להיות פשוט . להוסיף שאלון ברמה בסיסית ביותר, תכנים אשר ישרתו אותם כבוגר בחיי היומיום, שזו בעיני האפשרות הפחות טובה. אפשרות שנייה היא להפוך את המתמטיקה למקצוע בחירה.

אם יקרה הדבר לא נקרא יותר כתבות על המתמטיקה כ"מבחן המבחנים" כי ניתן לדעתי להצליח בחיים גם בלי מתמטיקה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4232701,00.html

המהפכה הדיגיטאלית הפרטית שלי

הסתיימה שנת לימודים ואני יושבת בישיבות סוף שנה .תוך כדי דיבורים וויכוחים הרגשתי את המהפך שחל בי, בעקבות שנת הלימודים במכללה.

הרגשתי שאני מבינה טוב יותר את התלמידים ופחות את המורים המאוד מקובעים בעולמם.

הרגשתי ביתר שאת את הצורך שלי בשינוי.

מנהלת בית הספר העבירה משוב לתלמידי בית הספר וערכה דיון בתוצאות המשוב. התוצאות ברורות ,התלמידים אינם שבעי רצון מדרכי ההוראה , רוצים שינוי, רוצים גיוון. התלמידים אינם מרוצים מהמורים ואינם מרוצים גם מהתלמידאות שלהם.

התקיים דיון סוער בנושא וכמובן שמיד המורים טענו שתלמיד תמיד לא מרוצה וביקורתי לגבי המורים שלו.

אני חושבת שזה נכון אבל היום כשאני מבינה טוב יותר את הילידים הדיגיטאלים ברור לי שיש דברים שאולי תמיד יהיו אבל אין להתעלם מהצורך האמיתי שלהם בשינוי . אין ספק שהתלמידים היום זקוקים להתאמה לעולמם.

יש לנו אתגר חדש להתאים את ההוראה לעולם של כאן ועכשו שלהם. 

אני יודעת שגם אני חשבתי בתחילת השנה שאין מקום בתיכון לשינוי עד שלא ישנו את דרכי ההבחנות . אנחנו אכן במרוץ מטורף להספיק חומר, אבל השנה עשיתי ניסוי קטן. השתמשתי בעולם הדיגיטאלי על מנת לפתוח לתלמידים פתח להיות בקשר ישיר איתי ועם חבריהם לכיתה,דרך קבוצה בפייסבוק. הקבוצה הייתה הצלחה מאוד גדולה. היא דירבנה אותם לעבודה . היא הגבירה את המוטיבציה , שיפרה את איכות וכמות התרגול שלהם ואיפשרה לי בשיעורים לעבוד אחרת. ללא ספק היא גם שיפרה משמעותית את הישגיהם.

בעולם הדיגיטאלי פרטי המידע אינם לינאריים. התלמידים שלנו לא חושבים לינארית. הם יודעים להגיע ממושג אחד לאחר ואיך לאסוף מידע. אני לא יכולה לחשוב כמוהם. אני רגילה לחשוב לינארית אבל אני פנויה היום לנסות להבין את דרך החשיבה שלהם ולנסות להתאים את דרכי ההוראה שלי לעולמם.

פרויקט נעל"ה

הפעם החלטתי לשתף אותכם בפרויקט נפלא שקיים בבית ספרנו הרבה מאוד שנים. שם הפרויקט הוא נעל"ה- נוער עולה ללא הורים.
תלמידים יהודים מכל רחבי העולם אשר באים במסגרת הפרויקט לישראל ללמוד בתיכון. רובם נשארים כאן לשירות צבאי ,להמשך לימודים ומגורים בארץ. חלק מההורים עולים לארץ בעקבות הילדים.
התלמידים מגיעים לארץ דוברי שפות שונות, אנגלית , גרמנית, ספרדית, יפנית , רוסית ועוד. בשנה הראשונה הם לומדים מעט ממקצועות הליבה ועיקר הזמן הם לומדים אולפן עברית. בשנתיים הבאות הם לומדים לבחינות הבגרות כמו כל תלמיד בתיכון כשכמובן יש להם הקלות של עולה.
מדהים לראות את השינוי שמתחולל בהם במהלך שלוש השנים בבית הספר. מבליל שפות שאתה שומע כשאתה נכנס לכתה. ניסיונות לתקשר איתם בכל שפה אפשרית כשהם מתרגמים אחד לשני,כולל שפת הסימנים הם לקראת סוף השנה מדברים עברית ומסוגלים ללמוד בעברית ולנהל שיחה בעברית.
הקליטה היא לא קלה. לחלקם הפרידה מההורים והחברים היא מאוד קשה. למרות זאת ככל שהזמן עובר הם נקשרים אחד לשני ולמקום ובשיחות איתם רואים את השינוי שמתחולל בהם לנגד העיניים.
השנה יצא לי ללמד כתה י . תלמידים כל כך שונים מהתלמידים הישראלים , אהבת הארץ מושרשת בהם לעיתים יותר מביליד הארץ. קשה להם אבל בסיכומו של דבר הם מאושרים . תלמידים שחשבו לא לחזור בשנה הבאה מדברים על חזרה לארץ. תחושת השייכות שלהם מתחזקת מיום ליום.
פרויקט נפלא שמחזק את העשייה החינוכית שלנו המורים ולי באופן אישי נותן הרגשה טובה שאני מגיעה לבית הספר לא רק ללמד מתמטיקה.

http://www.youtube.com/watch?v=_b2pKqqc5Qo&feature=youtu.be

groups for schools

לפני כחודש, הציגה פייסבוק שירות חדש הנקרא Groups for schools. שירות זה מאפשר לקבוצות לימודים ובתי ספר לשתף אחד עם השני קבצים .  פייסבוק נותנת את השירות לכלל המשתמשים, שימצאו במהלך הזמן אפשרות שיתוף קבצים חדשה, שתהווה חלופה לדרופבוקס. 

מאחר ושירות זה הוא חדש קשה מאוד לבדוק את איכותו. יתרונו הגדול שהוא מאפשר לך להיות חבר בקבוצה בלי להיות חבר של התלמידים.

כפי שכבר כתבתי אני משתמשת בפייסבוק כסביבת עבודה עם התלמידים שלי. אולי שירות זה יוכל לשפר את דרך העבודה שלי עם התלמידים.

https://www.facebook.com/help/groups/groups-for-schools

סוף עידן הדינוזאורים.....

בשיעור האחרון של למידה וחשיבה צפינו בסרט של ירון לונדון העוסק בשפה העברית.
http://yes.walla.co.il/?w=2/7974/1618412
גם בסרט וגם בשיעור התעוררה השאלה לגבי השפה בה המורים מדברים וכמובן חשבתי על עצמי. ברור לי שאני חייבת לדבר בשפה תקינה כי הנוער שלנו שמדבר בשפה כל כך דלה חייב לשמוע עברית תקנית. אבל ללא ספק שאני נוהגת לתבל את השפה שלי עם עולם המושגים של התלמידים שלי. אחת הסיבות היא שלמדתי שקשר עם התלמידים הוא חלק חשוב בתהליך הלמידה ואם לא אדבר בשפתם אתפס על ידם כמתנשאת או כ"דינוזאור" שעבר זמנו.
סיבה נוספת היא שהם לא כל כך מבינים שפה אחרת ואם לא אדבר בשפתם הם באמת לא כל כך מבינים מה רוצים מהם. אחת הבעיות הקשות בהוראת המתמטיקה היא הבנת הנקרא ואם אוסיף לזה גם בעיה בהבנת הנשמע נראה לי שיקשה עלי מאוד ללמד ועל תלמידי ללמוד.
זו לא פעם ראשונה שאני רואה תוכנית העוסקת בשפת בני נוער ולאן הולכת השפה העברית. לדעתי אין סיבה לדאגה כי אם נדאג לפתוח אותם לעולם הספרים שפתם תתפתח אבל כנראה בגיל מאוחר יותר.
גם ילדי כאשר היו תלמידים לא פתחו ספר קריאה אלא אם חייבו אותם לקרוא בבית הספר והיום אני רואה שהם קוראים בשמחה גם בלי המורה שמחייבת אותם ואני חושבת שאוצר המילים שלהם שונה אבל לא דל.

מטרת הלימודים שלנו היא בסופו של דבר להפוך למובילי תקשוב.

כחלק מההערכות שלי לשנה הבאה חלטתי להתחיל לחפש איזה תכנים מוכנים יש כבר במתמטיקה. הופתעתי שיש כבר מספיק תכנים מוכנים שאפשר לשלבם בעבודתי. התחלתי לבדוק מה מתאים ומה לא והבנתי שמדובר בשעות רבות של עבודה כדי לבחור מה מתאים לעולם התוכן של התלמידים שלי ברמות השונות.

כנראה שהשינוי חייב להיות הדרגתי . מאחר ומערכת החינוך העל יסודי לא נכנסה בשלב זה לתוכנית התקשוב הלאומית השינוי חייב לבוא ממני. החלטתי  שאני צריכה לבחור שכבה אחת ורמת לימוד אחת וגם שם אני צריכה לבחור באילו נושאים לערוך את השינוי. 

הצפיה בינתיים הופכת אותי לסקרנית כי ברור לי שהתהליך ההוראתי שלי יהיה עשיר יותר אבל האם התלמידים יגיבו לשינוי....

כמורה למתמטיקה אני מלמדת בגישה המסורתית. מאוד קשה לי לשנות את דרכי ההוראה שלי בכתה בגלל תוכנית לימודים עמוסה, מעט שעות יחסית ומרוץ מטורף להספיק את החומר עד הבגרות. אין כמעט חומרים מוכנים והכנת החומר דורשת זמן רב ולכן כל שנה עוברת ובעצם כבר 23 שנים אני מעט מאוד מחדשת. הלימודים חשפו אותי לעולם חדש שחלק גדול ממנו לא ידעתי כלל על קיומו.
התחלנו הסמסטר לעבוד עם ה google sites . התיישבנו לבדוק איך בונים יחידת לימוד דרך האתר ולא הצלחנו לפענח.
בכל שנות עבודתי לא בניתי מעולם יחידת לימוד מתוקשבת ובאופן כללי בבית הספר בו אני עובדת מעט מאוד מלמדים בדרך חדשנית כך שלא נתקלתי גם באלטרנטיבות אחרות. בת הזוג שלי לעבודה עובדת איתי באותו מקום כך שלא יכולנו להועיל אחת לשנייה.לפני בניית התכנים רצינו לראות איך "הדבר הזה" עובד. ישבנו די הרבה זמן ולא הצלחנו בעצם לעשות כלום. בשלב מסוים הגיעה ביתי בת ה20 הסתכלה עלינו בפרצוף מזלזל אמרה "מה הבעיה??" ותוך דקות הצליחה לעשות מה שאנחנו לא הצלחנו במשך יותר משעה. כמובן אחרי שהראתה לנו את הדרך  השתלטנו מהר מאוד על העניינים ומלאות התלהבות אנחנו נהנות "לשחק" עם האתר. עכשו אנחנו לא מבינות איך לא הצלחנו קודם כי הכל כל כך פשוט. הנסיון הקטן הזה לימד אותי כמה גדול ההבדל ביני "המהגרת הדיגיטאלית" לבין הבת שלי שהיא "ילידה דיגיטאלית". המציאות מחייבת אותי ללמוד את הטכנולוגיות החדישות ואני נהנית מהאתגר. זה כמובן לא בא לי בטבעיות כמו אצל הבת שלי (שגם היא לא הכירה את האתר קודם לכן). הפער הגדול בגישה לכל הטכנולוגיות הללו מדגישה בפניי את הצורך בשינוי כי מה שאצלי מאתגר אצל התלמידים זו מציאות החיים שלהם .

חופשת פסח

סוף סוף הגיעה חופשת פסח ואני לתומי חשבתי שאוכל קצת לנוח....
סיפרתי כבר שהחלטתי ללמד אחרת והלימודים פרשו בפני עולם חדש . חשבתי לעצמי איך אוכל להשתמש במעט הידע שלי ולשנות משהו בדרכי ההוראה שלי. החלטתי לעשות ניסיון ופתחתי קבוצה סגורה בפייסבוק בה חברים תלמידי 5 יח"ל בשכבת יא. חשוב לציין שאני לא חברה שלהם בפייסבוק אלא חברה בקבוצה בלבד. הקבוצה מאפשרת לתלמידים לשאול שאלות אחד את השני ובמידת הצורך אני עונה על שאלות. בתחילת הדרך השימוש בקבוצה היה מינורי היום היא חלק מתהליך הלמידה. אנחנו שבוע לפני המגן והקבוצה פעילה ביותר (אפילו תלמיד שנסע לתאילנד עם משפחתו שואל שאלות ומקבל מענה). ללא ספק הקבוצה תורמת לתלמידים ...ממני היא דורשת עבודה נוספת מאחר ואני חייבת להכנס ולענות על שאלות...אז חופשת הפסח היא לא ממש חופשה אבל נחת רוח לראות תלמידים עובדים במרץ יש.
יש יתרונות רבים ללמידה שאינה תלוית זמן ומקום אבל ממני היא דורשת המון.

חג שמח

קראתי כתבה מאוד מעניינת בכלכליסט שמתייחסת לנושא איך זה שדווקא בכירי עמק הסיליקון ,שולחים את הילדים שלהם לבית ספר טכנופובי,בלי מחשבים ועזרי לימוד טכנולוגיים ומה זה אומר על השיטה שבה אנחנו מחנכים את הילדים שלנו?

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3565934,00.html

למדנו על מחקרו של ג'ון האטי שמראה כי אין הוכחה לשיפור הישגים בעקבות הוראה מתוקשבת ובעצם המורים הם המפתח לעבר הוראה מצוינת.

כל זה מעורר בי מחשבות איזה שינוי אכן צריך לעשות כדי ללמד אחרת.

כל שנה שעוברת ברור לי שאני חייבת לשנות את דרכי ההוראה שלי על מנת לדרבן את התלמידים ללמידה ברור לי שהוראה מתוקשבת היא כנראה רק אחד הכלים.

אני לא חסידת השיטה האנטרופוסופית אבל אני מרגישה שהשינוי לא צריך להיות רק בתקשוב מערכת החינוך . השינוי צריך להיות עמוק יותר ולהתייחס לעוד פרמטרים כמו מה מלמדים ומה חשוב באמת. אני מרגישה שהלימודים שלי בעצם מתייחסים לאיך ללמד אחרת וזה כנראה לא יביא לבד את השינוי.

ברוכים הבאים

בלוג זה הוא יומן רשת שמהווה חלק מתהליכי הלמידה שלי במגמת התקשוב במרכז ללימודים אקדמיים.

בחרתי במגמה זו כי אין לי ספק שאני חייבת לשנות את דרכי ההוראה שלי ולהתאימם לתלמידים של היום.

השינוי שהתחיל בבתי הספר היסודיים לא קיים בבתי הספר העל יסודיים.כמורה ורכזת מקצוע בתיכון אני מרגישה תסכול רב שלמרות השינויים הטכנולוגיים שהתרחשו בשנים האחרונות, אני מלמדת כפי שלימדו אותי.אני מקווה מאוד שהלימודים יאפשרו לי להתחיל בשינוי כי ללא ספק הוא חייב להגיע גם אלינו.

בבלוג זה אשתף אותכם בתהליכים אותם אני מקווה לעבור ובניסיונות שלי להעביר את השינוי הלאה.

ענת